הגיפי תריסייך
כי טיפות אהבתי נאספות לעננים
אל בין קצוות אופקך הנסתר
נעלי דלתך
כי אוגר ראשי מילים כמפתחות
ויבש פי משתיקה
סתמי החורים בגגך
כי דרכם דולפות דמעותיי
והניחי תחתם דליים לביטחה
אטמי לבך
מהרי! לבל מאוחר יהיה
וישובו פעימותייך להחסיר
חומקות מהישג ידך המסוככת
סגרי, נעלי, סתמי, אטמי
הסתתרי תחת צל מטריה במרתפך
כי בקרוב אמטיר אהבתי על ביתך
וממאנת את בעיקשות להירטב
והנה,ממטירים שמי עפר גשמים בחזקה
ורעמים בכל עוז זועקים שמך לריק
חללים נאגרים באשנבים אטומים
בין קירות הפלדה שבנית לביתך
ואת, מסוגרת חרש בפינת מרתפך
בידיים מסוככות
ומטרייה לראשך. |
