צללתי והייתי לרוח רפאים,
נשביתי בקסם הממכר של קוביות משחק וקלפים.
הימרתי את נפשי כדי שאוכל להחליף את הטעם המר
במספר ניצחונות מתוקים,
אבל את כל המזל החמצתי
ועכשיו אני שקוע בבעיות תזרים

בעודנו משחקים,
אור פלורסנט לבן מאיר את שולחנות הלבד הירוקים,
מבט עיני איש זקן, מקומט צוואר בחזות איטלקית,
סנדק עתיק של ממש,
נופל בתוך עיני ומדבר.
הוא אומר שאני הכי מסוכן בחדר.

זו הבלות החיים על שולחן הימורים,
זה כל מה שנשאר כשממש מסתכלים
חבילה של קלפים שנפתחת, מתחלקת לעשרה כיוונים.
הגורל של איש אחד יכול לשקוע
בעוד גורלו של האחר יאיר.

אחרי חצות נפל איש אחד שריכז מסביבו את כל חבר האנשים התועים,
קיבל התקף בלבו ונפל, משאבות לבו קרסו מעודף ניקוטין.
בעוד הקרובים ביותר הלכו לחדר השני לטפל,
חילקנו אלו הנותרים את הרווחים ואת ההפסדים,
כי מוטב להסתלק לפני שהמשטרה תעמוד בפתח,
ומהי ערמה של קלפים או של שטרות אדומים
אל מול החיים?

ואני נשארתי לעשן סיגריה על החלון,
מביט איך הבטן הגדולה של האיש השחצן, חוזרת להזרים אוויר
למוח,
חושב בצער על ההפסד,
חושב על השכחה הגדולה שהיה אפשר לסמא בה את כל עיני הציבור
לו היה מספיק אומץ
ואני כבר כלוא בה,
גוף ונפש
לא מבין מה הטעם להמשיך אחרי שמפסידים,
ומה הטעם בכל הדברים האחרים
שאין בכוחם לייצג היטב
את האכזריות הטבועה בגורל אדם,
וכל שינוי בהם יצמח לאט בהדרגה
בלי דפיקות לב מואצות,
בלי שתבין מזה על מה כל המהומה.