|
זוכר זאת כמו אתמול בתי,
למטת אבי החולה נלקחתי.
ואני ילד בן חמש.
ידו מלטפת שיער ראשי
ואני מביט בו ושותק.
מעיני אבי דמעה ועוד דמעה ראיתי.
ואני ילד בן חמש.
כל חיי בתי
דמעות אבי איתי.
|
|
|
"זה ברור שהלחם
נופל על הצד של
החמאה, כי היא
מרוחה על
הרצפה"
(מתוך ספר
המבקרים בתערוכה
"שמיים וארץ" של
דיוויד הוקני) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.