דנה קאופמן / 'הישארי' |
מן הרגע הראשון
תמיד על קפה
היכן שאת במטבח
ואני איתך.
קיבלתי ממך חיבוק
כמו מצברים לנצח
רוצה לנשק אותך
את המדהימה בנשים
כבר 3 שנים
משתדלת בעדינות
להיות שם, גם אם לא במקום ה-1
לדעת מה קורה איתך
שטוב לך גם אם אני
לא איתך
הייתי רוצה אותך
הייתי נוגעת בך
הייתי עוטפת אותך
לא נותנת לך מעצמך לברוח
את ההשראה שלי
לחיים
את מקור כל העינויים
לראות ולא לגעת
לרצות ולא לרצות
לדעת שאת יודעת
מספיק מבט אחד שיספר לך הכל
את הדבר האמיתי
ממך אין חזור
איך בשניה ניפצת
כלוב סגור ושחור
במיצמוץ אחד
הזכרת לי את עצמי
בנשימה לא עצורה
חזרתי לתחייה
ואת יפה
הכי יפה
כל נגיעה שלך בחיי
שווה את הכל
את שוטפת אותי כמו אור
כמו שמש חמה
ביום קר ואפור
הנוכחות שלך בתוכי
גם כשאת לא לצידי
צריכה שתתעוררי
ותגידי: 'הישארי'
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|