דנה קאופמן / הבל |
שאילולא המילים
היינו נעלמים
שהרי כיצד מתארים
חיים שלמים ובהם רגעים
תמונות אינן משקפות
תחושות ונגיעות
סרטים אינם מראים
את המבט שהיה לך
כשהתחלת אז לבכות
החצי חיוך של מקודם
שניסיתי להנציח בין שורות
ואת באותו זמן
טבלת אצבעותייך בלבן
שרטטתי לי אותן
יפות כמו באותו מטבח קטן
נוגעות לא נוגעות,בדיבוק
שורפות והודפות,בכאבן
מנגנות צלילי מכאוב
בשגרתן
הן עדיין כאן.
הן כאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|