מתחמקים מהדיכאונות
כמו במשחק מחשב
מנסים לדחות
את הרגע בו כואב
כי כששוקעים
נעלמים
כי כשבורחים
לא רואים
כי כשבוקעים
מתוכך קולות אפלים
אתה לא מחלים
ולפעמים טועים
וחושבים שהתרופה היחידה
היא הסמים
שרק משתלטים
ואותך מזניחים
גורמים לפנים
להראות אחרים
את האור ממך שואבים
את הפינות בלבך מקפיאים
את הקמטים חורצים
בשנתך מתוכך ממלמלים
חיים אחרים
פלאשים של רגעים
בך עולים
חוזרים ומכים
בשברים,ברסיסים
המציאות והדמיון
בך מתערבבים
כמו קוקטייל חובבנים
כמו מוות שמטייל עמך
בלי משים
והסימנים בך רועדים
התפילות הפכו לטקסים
המשיכות אינן קינוחים
הכרטיסים רק מחלקים
הד חלוש עוד מנסה
להראות לך מיהו זה
לילות לבנים מתפרקים
לנגד אובדן
אל מול חייך הקבורים
בעודך עוד בין החיים.