בא לי לחזור אלייך
שתוכלי לאפוף אותי שוב
ביגונך
לשרוט באוזניי שוב בצחוקך,
בחיותך.
נפלא לי לעיתים לראותך
לחוש מבפנים קרביי אומללותך
לרבוץ בין הוגי נוהג
לכתת רגליי בין שחור אבנייך
לזחול כבמקדש על גחון
לרצות רק להישפך, ללכת לישון.
אני כמו החתול
והסקרנות טבועה בי בכמות
ואת שופעת אין כניסות
מקומות נסתרים להם צריך לחכות
לחישות דקות של נשים עצובות
אני מתגעגעת אלייך
לשתיקות נדירות וטובות
חייבת לעמוד על שתי רגליים
לא להעז עד שאהיה איתנה
את הפלת אותי על ארבע
את נראית כמבינה
ואין דומה.
את שונה מהכל ודומה לאינסוף
כמעין קיבוץ גלויות של צבעים ורגשות
לא פגשתי כמוך
את כמאהבת שאינה נשכחת
גם כזו ישנה והיא כמוני לך מכורה
אני מתבוננת בפנים.
כל כך הרבה ואין דומים
ניצוץ שכבה ביפה בנשים
פניה אינן נשכחות מליבי
שערה עוד עוטף למרות השנים
חיוכה השבור אינו נסדק
כמוך היא, ממכרת
והכל בקלות שגורמת מחנק.
אתה שוכח למצמץ
אתה נשאר אליה מרותק
עד שעולה לו ענן אבק
ואתה תופס מרחק
עד שישקע ותחזור מחודש. |
