אני בסטלה של עייפות
עטופה כמו בפוך
מטושטשת כמו לפני תרדמה
מעורפלת ואיני מבינה
איך זה שהזמן איננו נע?!
דקה ועוד דקה
שעה נמתחת, דקה לא בורחת
הזמן עומד ואני לא נהנית
באמת(!)

אני כל-כך כל-כך עייפה
עייפות מתוקה מתוקה
כבדה כבדה

כמו ענן גדול וסמיך מעל
קב' חבר'ה שמעשנים
כמו וויסקי נקי לפני שמורידים
עם שלוק מהבירה,אלה חיים...
כמו לילה לבן של סקס זול
וחד פעמי. כזה שלפעמים מפתיע
ונמשך גם מעבר לרגעי

העיניים בחצי הדרך אל הלחי
הגבות מושכות מלמעלה,משתדלות.
ללא הועיל,הזמן מזדחל לו
ורק גורם לעייפות להראות -
הרבה יותר מאיימת ממה
שהיא באמת. אשליית הבריות.