תודה לאל שזה יום שישי. מעניין מה אחוז האנשים שמאמצים את
ההגיג הזה עמוק אל ליבם. רוב הסיכויים שגדול, אדיר יותר ממה
שאני מסוגל להעלות בדעתי, אם כי עבדכם מעולם לא היה חסיד גדול
של האמרה הנדושה הזו.
הזדמנות מזהירה לפגוש חברים ומכרים ותיקים, על גבי כוס בירה
בהירה ומבעד למסך עשן כהה של סיגריות עם פילטר אדום. רכונים על
שולחן עץ מיושן בפאב עדכני או מתנועעים מעל לרחבה המונית
במועדון רעשני. המיקום אינו מהווה חלק משמעותי בתרומה לטיב
הפגישה, אך נראה כי משום מה האלכוהול והטבק נוטים להיות נוכחים
תמיד.
אני מאזין באדיקות עת חבריי שוטחים בפניי את כל עלילות השבוע
אשר הספיקו לחוות, וכשמגיע התור אינני מכזיב ומעלה אף אני
סיפור או שניים. התגובות צוננות ואולי מעט מעליבות, בדיוק כמו
אלו שלפניהן ואלו שלפניהן, לא מפני שמעשיו של מי מהחברים לא
מעניין, חס וחלילה, או דווקא כיוון שצורת הדיבור שלו הייתה
פחות ממהפנטת, הו אלוהים לא. אם כן, מדוע? מדוע  ההתלהטות
וליקוק השפתיים כשזה נוגע לשיתוף חוויותינו ולא יותר מחצי חיוך
ומבט מתחמק כאשר רעינו שופכים את ליבם? איה אותם ארורים,
מומחים לענייני אנוש כביכול, הטוענים כי במקום התייחסות מעמיקה
לזולת אנו מעדיפים לשקוע בתוך המילים שאמרנו והמילים שאנו
עתידים להגיד? טיפשים ותו לא. הרי חבריי הרבה יותר טובים מזה.
אני הרבה יותר טוב מזה. האין כך?
המבטים נודדים והמחשבה מקובעת. לגימה איטית מהבירה ושאיפה
מהירה מהסיגריה ואז לגימה מהירה מהבירה ושאיפה איטית מהסיגריה.
המבט קופא והמחשבה משתוללת. האם גם היא מקובעת במבטה עלי? האם
גם היא מהרהרת על חיים משותפים יחדיו, ואולי על סטוץ של לילה,
ואולי נאמץ כלב יחדיו ואולי לא יקרה דבר. כשזה האחרון קופץ
לתודעה השיטוט המוחי שוב נרגע ונמוג.
"אתה רואה אותה, כן זו שאתה מסתכל עליה, בדיוק. הייתי מזיין
אותה בלי לחשוב פעמיים", חברי מסיב את תשומת לבי ובהתעשתות של
רגע אני עושה עצמי בוחן ובודק ומשיב לו דעתי במחווה של הנהון
ערמומי.
המילים עפות כמעט במהירות הסיגריות הנשלפות והמשקאות מתחדשים
כמעט בזריזות הסיגריות הנדלקות, אך אחרון השתיינים לגם את
לגימתו האחרונה ואחרון המעשנים, ובכן, גם הסיגריה שלו כבתה,
והארנקים נשלפים ומתוכם המזומנים ואתם גם כמה מילים אחרונות של
עוד ערב משמים.
עת אמירת שלום, האווירה מתמלאת חיבוקים וטפיחות שקיימים רק בין
חברים מהמעלה הראשונה המבטיחים לדבר ולשמור על קשר. "אני שונא
פרידות" מישהו חתם פעם. הגיוני להרגיש בדיוק ההפך?