התעוררו! התעוררו!

...ריח קץ
התעוררו!
דמעה זולגת על שפתי
מי מלח מעיני,
אל מרחבים של אדישות
חוצה סוער בוכה בדד

התעוררו!
רואה אני עתיד בוער -
מאש סופה לא אסתתר
על ילדינו צל כבד  
מושכנו
עלו עולה קורבן תרמית
אזלת ידינו - מה תמית?

אין נחמה בעת נחשול
רובים אבק שריפה ושכול
אל מרחבים של לבבות שלמים
שפועמים הם רגועים
אני קורא, בשפת הנואשים

אני קורא, בשפת הנואשים:

לא, אל תיראו!
התעוררו !
הזמן כחול עף מבין ידינו הקמוצות
המופתעות -
חסרות חיבור אל העולם
מטיח כאן מילים בקיר ההדחקה עד זוב הדם

ועל כל פינה בעיר
אני כותב בזעמי:

נמס לי העולם,
דייני לבדי!

התעוררו,
רואה אני עתיד בוער -
...מאש סופה לא נסתתר
הזמן כחול עף מבין ידינו הקמוצות
ממושכן לתאוות בצע מזדמנות

מטיח כאן מילים באדישות והנוחות
מטיח כאן מילים בקיר
ועל כל פינה בעיר
אני כותב בבדידותי:

נמס לי העולם,
אני זקוק, לכם, אתי.