נזכרתי,
ועיניי שהיו יבשות עכשיו דומעות.
ואני לא בטוחה.
ובטח שאת כבר לא כאן.
והצורה עדיין לא מלוטשת,
אבל הנפש הצעירה,
הנפש היפה,
איננה מוכנה,
להרשות לעצמה,
להיות עוד ילדה.
נזכרתי,
והנצח כבר לא מרגש
נשיקות גנובות
בשירותים וסמטאות
יישארו בלבי עד דקותיי האחרונות
נזכרתי
שאני בטח מלאכית
של חיוך לא מושלם
ומבט פעור
שתי ילדות
בהרים של תשוקה
כמעט ונשברתי
האחיזה נחלשה
נזכרתי
שכן הסתובבת לאחור
את אמנם מחכה
והזריחה עוד תגיד
נזכרתי
אני בשבילך
כאלף שמשות
וקרניי אכן מתיימרות
שיגיע היום
ואוכל לעטוף אותי ואותך
בשתיקתנו היפה.


11.11.2008