חלק מהקסם בטבע נובע מכך שכל דבר יוצר את היפוכו. הכל נברא
בצלם משהו, מחובר לבבואה אפלה של עצמו: לחושך נברא אור, למים
נבראה אש, לרעש נברא שקט, לבכי נברא צחוק. ואילו אני נבראתי
לעצמי. בהסתכלות יותר כוללנית אני מרשה לעצמי לשאול: מאיזה מין
פרי אסור זכיתי לטעום? הוא בוודאי לא לטעמי, אחרת איך אוכל
להסביר את פרצופי הכל כך חמוץ?
צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, ורק אני לעצמי. בצלם מה, אם מותר לי
לשאול?
השמיים היו לי: ירח ושמש, מים וחושך ורוח, הרים, גאיות.
ויהי הכל. ויהי חלק.
במבט ראשון- באמת שהכל נראה דיי טוב.
ויהי ערב, ויהי בוקר, ומשום מה- לא טוב.
ואת היום הזה אעשה לי, נטויה ובוססת.
איך אמרו בפולנייה?
אני אנוח בקבר. |
