מדן נריה / תשוקה |
ואני השכן
רק לוטש עיניים ולוקק שפתיים;
שפתיי המלוקקות כבר משתוקקות
לרגע, בו אותה אפגוש, את ליבה אכבוש,
והיא תפסע, באותו החן, למיטת השכן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|