לפני כמה ימים הגיע לי מכתב ירוק בדואר רשום. פתחתי את המעטפה
בצפיה ובפנים חיכתה לי הזמנה למסיבה.
"הנך מוזמן להתייצב ב20 לנובמבר על יד רפיח למסיבה פצצות. יהיו
פלאשבקים לפנים, פצצות לגבות, ורסיסים לריסים. אל תחמיצו את
האירוע של השנה".

הנחתי את המעטפה בצד והתיישבתי בסלון על הספה מהורהר משהו.
כדאי לי ללכת למסיבה? הרי אני לא חייב. הייתי בליין שלוש שנים.
חטפתי מספיק פצצות לגבות ולפעמים גם רסיסים לריסים. אבל מצד
שני זה לא יראה טוב אם אני לא אלך. הזמנה כל כך מושקעת, ועוד
משלמים על הנסיעה והכל...
"אם אני רוצה" אמרתי לעצמי "אני יכול בקלות לסרב עם הרקורד
שלי. מספיק שאני ארים טלפון למארגנים ויהיה בסדר. אבל בכל
זאת.. לא נעים".

בזמן שהתארגנתי למסיבה חשבתי על הפסטיבל הזה שפספסתי בלבנון.
באמת משהו מהמם. מעניין שלא הזמינו אותי לשם אז, ודווקא עכשיו
למסיבה הזאת אני כן מוזמן. "הם כבר שכחו איזה בליין הייתי"
אמרתי לעצמי בזמן שלבשתי חולצת כפתורים ומכנסי דגמ"ח מהקולקציה
החדשה של צה"ל. לפני שיצאתי הבטתי בידית של הדלת וחשבתי לעצמי
שאני מקווה מאוד שתהיה מוזיקת ספט רוק שקטה ושהדי ג'יי יודע מה
הוא עושה. אין לי כוח לשטויות. אני עם טראנסים גמרתי.