עייפתי מתחושה הזאת, מחלחלת לתוכי
אל עצמותי הלבנות, כרעל חי אל תוך בשרי

ועיגולים שחורים גדולים, כמו גנב הם מסתדרים
על עפעפי סביב סביב, הם לא נותנים לי להגיב

חזי גדוש באהבה, הוא כנהר עולה גדות
וצלעתי כסכר עז, הן לא נותנות לו לחצות

והנחשול טמא ורע, אינו חוזר בחזרה
הכל אתן לו, אבקש רק- שישנה את הגזרה

ואם חטאתי לפניך, סלח לי כי קטונתי עד מאוד
איני מבין את כל רזיך, תוכניתך היא לי כסוד
ומה רבות נפלאותיך, ותורתך כקרן-אור קיצית
הו אלי, מדוע עזבתני לחיים ללא תכלית.

בראש שלי יש לזה גם לחן...