יש אור טוב
לצלם את כולך ולזכור
כי מי מאיתנו יודעת, מתי
נשב כאן שוב?
לנצח, אם זה תלוי בי
כשיהיה לי שקט את עונה.
את מחממת לי אוכל
אני ממלאת את השתיקה בלעיסות
קצובות
נזכרת בטעם רק כשאת שואלת
אם טעים לי.
מציעה לי מים ואני
נמזגת אל תוכך
את יפה אך רחוקה כל כך
אי שם בצד השני של השולחן
ועוד מעט הארוחה נגמרת
הלילה יורד
האוטובוס האחרון שלי
ושוב לא אשן כאן הלילה
מי תגיע הפעם
במקומי?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|