|
אני זוכר איך נער.
איך חושב לעולם.
לעולם לא אבין ככה אותם.
ופתאום היום.
והנה אני שם.
פוסע בעולם המבוגרים.
זה כבר חמש או אף
עשר שנים.
עמי שלושים ושבע שנותיי.
וכבר לא אוכל לבקר ולתמוה.
בעולם שכל כך מסובך לפעמים.
רק להיות משהו. מישהו.
ודבר לא אוכל להציע, לומר.
איך יותר טוב.
איך גם להיות
וגם ילד אפשר.
בעקבות צלהבים...
של ס יזהר
|
|
|
עכשיו כל אמא
יודעת -
באנטיביוטיקה,
לא מרפאים צרעת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.