לאן את תלכי ממני?
איפה כל הגברים ואיפה אני.
אני לא חכם, ולא משכיל,
אבל אני יודע מי את.
את מתנדנדת בהיסוסים,
נקרעת בין ניגודים,
סוחבת את הזמן,
ובינתיים חולמת על מה שאת פוחדת.
הרי השגרה תהרוג אותך.
הרי הילדים יחנקו אותך.
את אישה, ואת לא רוצה להתבגר.
הצעתי לך אותי, להיות ילדים תמיד,
אז למה מבוכים, למה משחקים,
למה מבחנים.
עין של היגיון לא מתאימה לך.
אמרתי לך, את יודעת,
בואי נעביר זמן, ונהנה
אבל רצית לדמות עצמך לתכליתית.
ועכשיו, את בלי גבר,
בלי אהבה,
בלי זיונים,
וזה עצוב מאוד -
נלכדת בקורים שאת טווית.
טעית במבוכים שאת בנית.
זה היה יכול להיות כ"כ פשוט...
חבל שסיבכת,
חבל לשנינו.