ענת נצרתי / שירי חיפה |
מתחיל מקצה המרפסת שלי:
מים משתלחים לקצה שמלת ההר
חיפה נושמת מעבר לרחובות
בריזה של אוקיאנוס
הים התיכון, תינוק מעורסל קרוב
הנמל צובט אותו כמו
אחות בית חולים וותיקה
תכף
אנשוב מפה
הילדות שלי נושרת
תכף
אקמוץ את נוצותיי
ורק תמונות טמונות
ישארו תלויות על דפנות זכרוני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|