מונולוג: תרגיל בכתיבה יוצרת, במסגרת סדנה.

מוניקה לוינסקי (-אהובתו היהודיה, הצעירה מאד, הסודית,
השמנמנה, השערורייתית, שכמעט גרמה לו לאבד את נשיאות ארה''ב,
של קלינטון נשיא ארה''ב) משוחחת בטלפון עם אמא שלה:

   
...אמא, תסגרי את הטלפון... אני לא רוצה לדבר על זה...
אמא, אין לי מה להגיד לך, את לא מבינה?        טוב, מה את רוצה
שאני אעשה?
...את אומרת לי שאני לא יכולה להסתגר ככה, שאני אפסיק להסתתר,
ולמה אני בורחת ממך ומאבא...איך את רוצה, אמא, שאני אתנהג...את
לא מבינה? לא ראית איך הכפישו אותי...אני אצל חברה אחת טובה,
רחוק מניו יורק, יש עוד אנשים טובים... אני רואה בעיניים שלה
כמה היא מרחמת עלי וזה נורא: הרי קודם אמרה שהיא מקנאה בי על
הרומן הזה... ועכשיו, איפה אני ואיפה היא?   (בוכה, נשפכת
בטלפון)
אמא, אל תצלצלי אלי, אני לא אענה...   טוב מה אני יכולה
לעשות... אני כל כך מתביישת במה שעשיתי לכם...(בוכה בטלפון)
אני לא יכולה להסתכל לכם בפנים, אמא, את לא מבינה את זה? למה
את שואלת שוב ושוב למה אני מנתקת מגע... כשאני חושבת מה אתם
נתתם לי ומה אני החזרתי לכם... (בוכה מרה)...איזה בושות עשיתי
לכם, כל החברים שלכם בטח לא יודעים איך להתנהג אתכם, והצחוקים
אחרי  שאתם מסתובבים... אני רוצה למות...מה הבאתי עליכם... כל
העתונים הנוראים, האכזרים הללו, התמונות, הטלוויזיה והרדיו,
בכל מקום, כל הזמן, אני מרוחה בכל מקום וכל הסיפורים האלה
...הפפראצי המגעילים האלה שמצלמים אותי כל רגע שאני מוציאה את
האף, וכשאני חושבת עליכם אני לא יכולה להפסיק לבכות, ימים
שלמים, אמא... את אומרת שאני אלך לפסיכולוג ואת תממני? אמא,
הוא תיכף יוציא הכל לתקשורת כדי לקבל הרבה כסף, כמו החברות הכי
טובות שלי. על מי אמא, אני יכולה עוד לסמוך? הרי כל מי שהכיר
אותי משמיע חוות דעת וסיפורים, והחברות הכי טובות - את
הסיפורים הכי גרועים... ג'ודי, ג'ודי הזו שרדפה אחרי כמה אני
נחמדה ומוצלחת, שהיא כל כך מקנאה בי על הבית החם, על העתיד
הורוד שמחכה לי, כמה שאני מוכשרת... תראי את הראיון אתה בעתון
של שבת...(בוכה).   אמא, את לא מבינה שאני רוצה למות, כאן,
כרגע, שהאדמה תבלע אותי? את אומרת לי להיות חזקה אבל בשביל מה,
הרי הקרנבל הזה הוא אינסופי, העינוי הזה אף פעם לא ייגמר אמא.
מה עשיתי למשפחה החמודה שלי, אלוהים...  אני אהיה כמו
קליאופטרה, 2000 שנים אחרי שמתה עוד מספרים על מעלליה...
כן אמא, האוניברסיטה הכי יוקרתית, בתי הספר הכי טובים נתתם לי,
ואני...(בוכה)  לא מגיעה לכם בת כזו, הייתם צריכים לעשות הפלה
לפני שנולדתי... את אומרת לי שאת אוהבת אותי ושמחה שנולדתי?
(מתייפחת בטלפון) אמא, את כל כך טובה... זה הכי מכאיב לי, לדעת
שאחרי כל זה את עוד סולחת לי. הייתי מתה כאן כרגע אם חשבתי שזה
יכול היה להחזיר את הגלגל לאחור... אבל זה כבר לא ניתן! אל
תגידי לי לא להתאבד... תגידי לכולם שאין לך בת, שאני לא הבת
שלך יותר, שלא נולדתי...
את אומרת שכואב לך יותר בשבילי מאשר על עצמך, ושהוא חלאה שניצל
את התמימות שלי? לא אמא, אל תגידי דברים כאלה. הוא נהדר, אני
אוהבת אותו... אפילו עכשיו, אם הוא קורא לי אני רצה אליו על
הברכיים... את בוכה אמא? אל תבכי. זו אני שצריכה לבכות...
מה אני עושה עכשיו עם החיים שלי, אמא איך אני עוד אוכל פעם
להרים את הראש... אמא, אני סוגרת, אל תתקשרי. אני סוגרת אמא,
אני אוהבת אתכם... לא יודעת איך אמשיך לחיות אחרי כל זה  ביי,
אמא, שלום. אוהבת אותך. תנסי לסלוח לי כי אני לא יכולה...