|
לפעמים זה רק נראה
כמו עוד דף לבן
אבל אם מקשיבים
באוזן האחרת
אם נושמים בכבדות איטית
ומהססת
אם יודעים פחות ופחות
בכל נשימה
אז בכל זאת העצב האינסופי הזה
מתחיל להתפשט בנשמה
ולהרעיד את החלל
בנגינתו החרישית
כי העצב הוא לא רק התענוג של היפה
כשהוא מכאיב ללב
אלא גם הסבל של המכוער
כשהוא לעצמו
וכך
נמצא שהצער שבלב
מצדיק הן את האסתטיקה
והן את היפוכה. |
|
|
אם כל העולם במה
וזו הבמה
המרכזית. אז זה
אומר שכל העולם
נמצא פה...
כאילו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.