בשיטוטנו באוטובוס ברחבי מרוקו, אחד הדברים שאהבתי במיוחד - משהו שנעלם מכבר
מארצנו - היה עדיין בילדותי בכפרים הערביים - הוא מבני הבוץ, כפרים וערים
אדומים מבוץ, לעתים עם קש, ואבנים - נגד הרוח - על הגג.
עוד משהו מיוחד: הנחלים שלמרגלות ההרים הגבוהים והצחיחים, מלאים בשטחים
מעובדים, מה שנראה ממש כמו גן העדן שבדמיוני... לצדם, בדרך כלל באיזור כפרי או
עתיק למדי נמצאים כפרי-או ערי-הבוץ הללו. כיוון שנסענו והם צולמו מרחוק, לא
הייתי בטוחה אם חלקם עדיין מיושבים, או הם נטושים.
עוד דבר אופייני - נשות השבט הברברי מלובשות עד קדקדן בשחור, עם רקמה ייחודית
לאיזור, הגברים שלהן לא אוהבים שעין זרים שוזפת אותן. גם זה צולם בתוך
הנסיעה.
כנראה הבאנו אתנו את הגשם - נאמר לנו שבאיזורים מסוימים כבר שנים לא היה גשם,
ואנחנו פספסנו לפחות 2 אתרים-עקב כך, קניון עמוק שראינו רק את המצוק שבראשיתו
כיוון שהוא נחסם בגלל שטפון, ועיר הבוץ הכי יפה - שראינוה רק מרחוק - היא היתה
מעבר לנחל רחב מאד, לדעתי כחצי ק''מ, ולא יכולנו לגשת אליה. הייתי מתה לשוטט
בה אבל זה לא קרה.
דבר ייחודי נוסף: הפוגארות. כמו ליד ירושלים, היו מעברים תת קרקעיים למים,
שנראו כמו בורות לעומק במרחק
כ - 15 מ' בין אחד לשני, ומעבר תת-קרקעי ביניהם. צילמתי שם 3 תמונות.
טוב, אז בעיקר בוץ, מבני בוץ, ונחלים בבוץ. וגם אנשים. המשך יבוא.