השמלה שלי הזאת - מוניקה לוינסקי משוחחת עם חברה. הנושא עליו
נדרשנו לכתוב במסגרת הקורס, אחד התרגילים, היה:-משהו טריוויאלי
מחיי יום יום. בחרתי בשמלה הכחולה המפורסמת, המלוכלכת בזרעו של
קלינטון, והמרשיעה, של מוניקה, שנזרקה לירכתי ארונה והייתה
העדה האילמת ל'פשע', עליו אמר הנשיא: לא היו לי יחסי מין עם
האישה הזאת!- השקר שכמעט עלה לו בכיסאו, ובפירוק משפחתו.כזכור,
מוניקה הוקלטה על ידי חברתה כביכול, מרשה, אשה בת 35 שנתנה את
הקלטות השיחות הללו בטלפון, אשר לא נועדו להישמע באוזניו של
איש מלבדה, למשטרה, והשאר היסטוריה.
השמלה שלי הזאת, מה זה בעיות עשתה לי.
שמלה פשוטה למדי למראה, כחולה, די נחמדה, האמת, די מחמיאה לי
בצבע הכחול שלה שמדגיש את העור הלבן שלי. אני ממש אוהבת אותה.
לובשת אותה לא פעם.. אחרי אותו ערב שמתי אותה זרוקה בפינה
בארון, ושכחתי - או יותר נכון הדחקתי אותה לירכתי הזכרון.
עם השמלה הזאת הסתובבתי בכל מיני מקומות, גם באוניברסיטה,
גם במסדרונות מקום העבודה המאוד יוקרתי שלי. המקום הכי
יוקרתי!! !את מקום העבודה הזה לא היה לי קל להשיג. הייתי
צריכה לעשות חיינדלך בהרבה מקומות, ולהשתמש גם בקשרים של
ההורים שלי. מקום כזה - כל אחת מתה להכנס לעבוד בו. צריך
פרוטקציה וכשרון, גם, כדי להתקבל שם. זה גם פותח דלתות לעתיד.
אני נכנסתי כחלק מהצוות הזוטר שם. תמיד יש כמה זוטרים במקומות
כאלה, שיראו שנותנים צ'אנס לצעירים, שיש ראש פתוח. בדרך כלל
הם-אנחנו-עושים כל מיני שליחויות, כל מיני עבודות שחורות, קפה,
לעתים משימות שה'גדולים' לא מלכלכים את הידיים בהן, לעתים
משימות סודיות והעברת הודעות - שכן אולי מצותתים לטלפונים,
ואת, בתור סטודנטית, לא חשודה בדבר כשאת פוגשת מישהו חשוב
כביכול באקראי, אבל בעצם עם מסרים שונים מהבוס. איש לא חושד בך
שיש דברים חשובים שאת מעבירה. היה ממש קשה להכנס לעבוד שם. כל
החברות שלי קנאו -ועדיין מקנאות בי, מתחקרות אותי כל הזמן על
מה קורה, את מי ראיתי, מי נפגש עם מי, על רכילות (אני סותמת את
הפה - זה חלק מתנאי המשרה...)
התפקיד שלי הוא לא מי יודע מה מעניין, אבל אני לא מספרת
לאיש-מלבד לחברה שלי, מרשה, שאני רואה כאשת-סוד, ושאני מאמינה
בה. היא התעניינה. ניסתה לדלות פרטים על הקשר, עליו. שוב ושוב.
העלתה את הנושא מחדש כל פעם: נו, ומה הוא נתן לך,...ומה קרה
אז...ומה עשיתם...ולאן הלכתם? אלו כל המתנות שנתן לך? יו, איזה
יפה הארנק הזה...ואיך את מסתירה את זה מהסובבים? מקום כל כך
שמור! ואף אחד לא יודע? ולא שואלים? יש לו עוד קשרים כאלה?
כל מיני שאלות שלא תמיד אני אוהבת. מרשה היא יחסית מבוגרת
כחברה עבורי - היא 15 שנה יותר מבוגרת ממני. אבל עם מי אני
אתייעץ, על כל מיני דברים: עם ההורים שלי? בחיים לא. יש דברים
שבחיים לא תספרי להורים שלך. הם היו מתים מזה!!! היא תחקרה
אותי גם בטלפון - האמת, זה מסוכן. אולי אני נאיבית אבל דיברתי
אתה שעות, שעות. על המאהב הסודי שלי, האיש הכי מפורסם בארץ
ואולי בעולם. כמה אני גאה בעניין הסודי הזה שלי אתו. ואף אחד
לא מנחש - בעצם, אולי הצוות יודע אבל מעלים עין...אולי זה נוהג
רגיל לגביו, סוג של הסכם לא כתוב בינו לצוות: כשיש בחורה
אתו...יכול להיות שיש עוד, שהיו עוד? אף פעם לא חשבתי על זה
ככה, על אף כל הרינונים...טוב, על איש מפורסם תמיד יש רכילות.
אני אפילו סולחת לו אם זה נכון. כזה גבר, בחיי!!!
האיש מאוד מוצא חן בעיני. המאהב הנשוי שלי. הוא יפה, הוא
חכם, אני מעריצה אותו, מוכנה להיות עפר לרגליו, לעשות בשבילו
הכל. לעשות א ת ו כל מה שהוא מבקש!!! הכל. (קשה לי להגיד אבל
לא כל דבר כל כך נעים לי, אבל אני מתה, מתה עליו, זה שהוא
הואיל לשים לב אלי, הקטנה, איזה חיוך יפה יש לו. איזה גבר נאה!
הוא מדהים!!! והאשה הזו שלו - כלבה, נראית קשה כמו הקיר של
החומה הסינית, שאין בה אף פרצה ל אורך קילומטרים!!! אני מעדיפה
לא לחשוב עליה, במיוחד כשאני אתו... אני נמסה...) איזה כבוד
אני מרגישה בכלל שהוא הואיל לשים לב אלי, לרצות בי אף שאינני
יפהפיה ואני קצת שמנמנה, וגם יהודיה בנוסף לכל. ספרתי למרשה.
רק לה. שיחות ארוכות - שעות, בטלפון, גם ביחידות כמובן. כמה
היא אמפטית, כמה היא חמודה אתי, נותנת לי עצות. ספרתי לה גם
על מה קורה בינינו - טוב, לא בפירוט.... אני נפגשת
אתו כבר כמה חדשים, ככה, במקום עבודתו ושלי, ביחידות. כנראה יש
הסכם לא כתוב: כשאני אתו בחדר ההוא, הצוות נעלם, איש לא דופק
בדלת או מפריע או נכנס, אין טלפונים, כלום.
השמלה הזאת, שהתלכלכה כשהיינו יחד, ולא אכנס לפרטים מה קרה
שם, לא רחצתי אותה כי...מצד אחד היה לי חבל, אני רוצה להמשיך
להשתמש בה, אבל...מצד שני, זה משהו ישר מנשיא ארה''ב, זכרון
ישיר, מהגוף הזה שלו שאני מעריצה! ולכן, לא שטפתי אותה עד
עכשיו והיא זרוקה שם בארון, בפינה. בחיים לא אשטוף אותה. זה
זכרון מה זה יקר לי!!!
או בעצם, היתה זרוקה...עד לפני כמה ימים...פתאום נכנסו
שוטרים, כמעט בכוח, דחפו אותי הצידה, - הם ידעו מה הם מחפשים.
נגשו לארון, חפשו קצת, הגיעו ישר לשמלה ההיא...
איזו כלבה מרשה...ואיזו טפשה אני, למה סיפרתי לה על השמלה הזו,
העדה היחידה להתרחשות הפרטית שלי, ועל הדילמה שלי בעניין הזה,
ובעיקר, שהחבאתי אותה, שלא כיבסתי אותה, שאני רוצה לשמור אותה
עם הזרע שלו, של האיש שאני אוהבת...
כלבה. כלבה. מנוולת. שתישרף שתמות! חירבה לי את החיים...איזו
בושה, איזה פרסום מלוכלך, לעין כל בראש חוצות, השמלה הזו מככבת
עכשיו בטלוויזיה, בראש כל מהדורת חדשות...אני רוצה למות, להיות
קבורה עשר אמות באדמה...להקבר, לא להיות...
אלוהים, למה לא כיבסתי אותה אז, את השמלה הכחולה והמזויינת
הזו...היא עוד תיכנס להסטוריה. כל הפרטים של האהבה שלי מרוחים
בראש כל חוצות!!! א ל ו ה י ם..
אני רוצה ל מ ו ת !!!
|
