לא יודע איך לומר בך, אני מאמין
השביל הזה מתחיל כאן
במקום בו יונה לבנה נגעה בצמרות העצים
מכאן אפשר לספוג  טיפה של אור
לרואות את שני הכוכבים
ואולי לקרוא לך את ההורוסקופ

אני שמח שבאת  אל הקרקס הזה
כי בסה"כ זה הזמן שלך
יש האומרים שיש שם אל אחד
שבזכותו נוכל לראות את האור

אל נבקש ואל נשאל עד מתי אלוהי
צריך להניח לזמן לעשות את שלו
בזמן שאותו אהוב יקר - יונתן שפירא
החייל שלך משוקולד
פלש אל עיר המקלט שלך
כדי להגן על אישתו הנאמנה
בשניה שלפני, את הופכת לאפר ואבק
הוא שולף חרבו ונלחם למענך
בקרב איגרוף מול מאיה עם אקדח
תגידי שיהיה טוב
אני בטוח שיהיה פה דם
השכיבי אותו על מיטות חולות ותני לו לשתות
כי זה פחות אבל כואב שהוא איתך
בסוף אותו יום להביט בעינייך החומות
ככה וככה...
אז בטח שאבוא!

כי שנינו יודעים שמבפנים
הוא אותו הילד שרץ אל החברים
וצעק לעברה "אל תדאגי לי אמא"
הינה הוא בא, דרך הצל שלכם
צל של שניים
עוד שבת עוברת ועוד יום
והינה הוא בא...


וגם אם זוהר חושב
שעדיף לשבת כמו שיכור
בדד, בתוך ים של דמעות...
ולחשוב שכלום לא עצוב והכל כרגיל
אז תדעי שיש דברים שרציתי לומר
את כמו טיפ טיפה בשדות האש
ילדונת שנוסעת במכונית יפנית חדשה
לבושה בחולצת פסים דקה
נוסעת לפסטיבל של אברהם
כמו נשמה שרק רוצה לצאת אל הרוח
את לא כמו כולן
יותר בכיוון של הכוכב ממחוז גוש דן

גם אם אטבע באגם הברבורים
אדע שרק איתך יש לי סיכוי להנצל
ומרחוק האזיני למועדון הריקודים
ממנו בערב כחול עמוק תבקע
מנגינה יקרה מלווה המילים יפות מאלה
ולילדה שבך, זאת שהתבגרה
יש את הכוח, כוחה של לוחמת
ומשם ממשיך לסוע לתאטרון רוסי
בו לאונרדו בטוח שיוכל לאלף נמר
כמו אותה ציפור זרה

בביתי הנעול יושב אני ומדליק את הטלויזיה
כמו ילד מזדקן בין הצלילים שמגיעים עם רוחות הצפון
מזמזם שיר אהבה אינדיאני
בשיא החום של יולי אוגוסט
קורה לך לבוא איתי אל הזריחה
ושם אני צוחק איתך
כי אין מקום אחר
שבוא אוכל לומר לך כמה שאני אוהב

מי אם לא אני עוד ציור של יובל
עומד מול ראי ושר לך שיר פרטי
מתוך הזמנים הקטנים שלנו
באותו אביב הצחי
מה שקרה, כנראה ששלח לי מלאך
להזכיר לי את אותם חלומות שפיספסתי
ולצבור את אותן הזכרונות ואשמור אותך לנצח

כי אין אנשים מושלמים זה רק אנחנו נגד עצמנו...