שירן אופק / מלכת הקרח |
לחשתי.
בעודה מסתחררת סביבי בגוני אפור וכסף. כממתיקה סודות
נוסטלגיים, מפזרת עלי זהב לכבודי. דמעות מרומזות כבר במרום.
אני משתעשעת במילים
נערה, עלמה, והיא
מתעתעת בי - האם עודני?
עטויה בגלימה, וכתר לראשי - זמן להמשיך הלאה.
לא להפסיק לנשום את האוויר הנקי סביבי, לא לשכוח להביט בשדות
הירוקים ולנצור אותם.
מי יודע אם עוד אשוב לשם?
(13.09.08)
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|