לפני שנים רבות, אני חושב שזה היה באמצע המאה ה 12, חי לו נער
צעיר. שמו היה only one canabis. הוריו היו קשים ונוקשים עמו,
לעתים רחוקות מאוד שמע מהם מלה טובה או עידוד.
only one canabis הסתובב בין הבריות וליבו היה כבד עליו, ימים
רבים ראשו היה מורכן.
יום אחד כאשר הסתובב בשוק ועבר בין הרוכלים, תפס אותו בשרוול
איש זקן וסתום עין. למרות שעינו השמאלית של הזקן היתה חסרה,
הוא ראה דברים רבים שאחרים פיספסו. באותו יום, ראה הזקן את
only one canabis הקודר, וחשב לעצמו... בעצם הוא לא חשב לעצמו
דבר, הוא פשוט אחז בשרוולו של הנער, הביט בו בעינו השמאלית
הפקוחה ולחש לו בחום ובשלווה "שלום לך נער צעיר, ליבך כבד
עליך, מממ... , ראוי אתה ללב עולץ וקליל. ביער הרוחות שלא
נושבות יש מנזר עתיק ובו מורה חכם ועצום, שמו white vedar. לך
אליו, והוא יעזור לך". משהו צבט את ביטנו של only one הצעיר.
הוא הביט אל תוך עינו הבודדה של הזקן, חייך חיוך נבוך, קד קידה
קצרה לעברו, והמשיך להסתובב בין הדוכנים.

only one canabis חזר לביתו, ודבריו של הזקן מהדהדים בביטנו.
באמצע הלילה, קם ממיטתו ארז בגדים חמים בתרמיל קטן, וכתב מכתב
קצר להוריו - "מיציתי, תודה לכם. הלוואי ותהיו מאושרים. נ.ב -
מחר לא אוכל לשטוף את החדר".
only one canabis שם פעמיו אל יער הרוחות שלא נושבות, ובדרך
לשם, רוחות שכן נושבות, ליטפו את פניו וסרקו את שערו. כעבור
שבוע הגיע הנער הצעיר אל שערי המנזר. הוא דפק פעם ועוד פעם.
כעבור שלוש דקות ניפתח צוהר בשער, ועין מתרוצצת הביטה בו. "כן
? מי אתה ? מה רצונך ?" נשמע קול עמום מבעד לצוהר.
"אני only one canabis, באתי לדבר עם ג'אבא דה האט"... "סליחה
סליחה, התבלבלתי..."  "אני only one canabis ובאתי לקבל עזרה מ
white vedar". "ובכן, תמתין כאן, ואני אודיע לו על בואך", נשמע
שוב קול עמום מבעד לצוהר. only one התיישב על אבן והמתין.
כעבור שלושה ימים, נפתח הצוהר שוב, והקול העמום אמר - "only
one, סיפרתי ל white vedar על בואך. הוא אמר כי עליך להמתין
כאן שלושה ימים"
only one הביט בעין שהציצה מבעד לצוהר, הנהן בראשו, והצוהר
ניסגר. במהלך הימים הבאים, פעמיים ביום היו נפתחים שערי המנזר,
ואיש נמוך קומה וארוך רגליים היה ניגש אל only one ומגיש לו
קערה עם מזון. ליד המינזר זרם פלג מים קטן, ובו היה מרווה only
one  את צימאונו. כעבור שלושה ימים, לא קרה דבר, וכעבור יום
נוסף, ניגש הנער אל שערי המנזר שוב ודפק פעם ועוד פעם. כעבור
יומיים, ניפתח הצוהר, עין מתרוצצת הביטה בו וקול עמום נישמע -
"כן ? מי אתה ? מה רצונך ?"   "אתה יודע מי אני, ומה רצוני"
אמר בכעס only one. "אני ממתין כאן כבר מספר ימים לתשובה מ
white vedar. באתי הנה לבקש את עזרתו, אנא ממך תן לי להיכנס".
הקול העמום השיב - "מממ... תמתין, אודיע לו בואך". או איזה
נזיר טיפש ואיטי, הירהר לעצמו only one בכעס, והתיישב על אבן
ליד שערי המנזר. בזמן שחלף, מדי פעם בפעם היו שערי המנזר
נפתחים, ונזירים היו נכנסים אל המנזר או יוצאים ממנו. כעבור
שלושה שבועות, בזמן שישב לו only one canabis על אבן ונישען על
עץ, הבין לפתע הנער שאין בתוך המנזר משהו שאין פה. חיוך עלה על
שפתיו והוא החל לצחוק צחוק מתגלגל ופראי. מביאים לי אוכל
פעמיים ביום, יש לי מים זורמים בפלג הנחל. אף אחד לא אומר לי
מה לעשות, אף אחד לא רודה בי (הוא ניזכר בהוריו). מדי פעם
עוברים כאן נזירים ואפשר לקשקש איתם על דהרמה או איך שהם
קוראים לזה. מממ... הם לא כל כך מדברים על משהו אחר.
בעלי החיים ועצי היער מארחים לי חברה והפכו לחברים שלי.
כך חלפו להן שנים רבות ו only one canabis חי לו ביער הרוחות
שלא נושבות, לא רחוק מהמנזר של white vedar העצום. כעבור 20
שנה, נפח white vedar  את נשמתו, אך לא הותיר מאחוריו ומלפניו
ומצדדיו אחת שתיים שלוש. הנזירים במנזר היו עצובים ומודאגים.
מי ילמד אותנו עתה כשמורנו האהוב והנערץ עזב את גופו ?
הנזירים החליטו לצאת ולחפש להם מורה חדש. הם סיפרו ל only one
על דבר מותו של מורם, והוא ניחם אותם. "אני בטוח שתימצאו לכם
מורה חדש, ותוכלו להמשיך את לימודי הדהרמה שלכם, או מה שזה לא
יהיה, בעזרתו".
עברו ימים ושבועות, והנזירים התרוצצו ברחבי היער, בכפרים
הסמוכים ובערים הרחוקות, אך לא מצאו להם מורה חדש אשר יסכים
לבוא ללמדם במנזר של יער הרוחות שלא נושבות.
כל המשלחות חזרו ריקות אל המנזר. מספר נזירים סיפרו בעצב רב ל
only one canabis כי מאמציהם נחלו כישלון חרוץ, והוא בתגובה
השיב להם - "יש לכם אוכל, יש לכם מים, יש לכם זה את חברתו של
זה, ואתם יכולים לקשקש ביניכם על דהרמה, או מה שזה לא יהיה.
היער שוקק ומלא חיים, לא חסר כאן דבר. המורה שלכם כבר איננו
וזו עובדה. תאמינו בעצמכם, תאמינו שתוכלו להמשיך וללמוד גם
בלעדיו וכך יהיה". אחד הנזירים חייך בהתרגשות ואמר - "only one
canabis מדבר כמו מורנו האהוב. גם הוא אמר לנו שלא חסר לנו
דבר, ושהוא לא המורה שלנו בעצם, ושעלינו להאמין בעצמנו, וללמוד
כל אחד בכוחות עצמו ובלעדיו. למעשה white vedar היה אומר לנו
את זה בכל שיעור, וזה הדבר היחיד ששמענו ממנו מאז ומעולם. אותן
מלים, ושעור אחד תמיד" הנזירים הביטו אחד בשני כלא מאמינים.
חיוך גדול עלה על שפתותיהם, שמחה גדולה הציפה אותם. "מצאנו לנו
מורה חדש. only one  החכם יהיה מעתה מורנו". only one הביט בהם
משתומם כלא מאמין ואמר בליבו - "נו טוב, אם זה מה שהם רוצים,
זאת יקבלו. פעם ביום הם ישבו מסביבי ואני אומר להם לאט ובשקט
(ככה שיקח נגיד שעה) - יש לכם אוכל, יש לכם מים, יש לכם זה את
חברתו של זה, ואתם יכולים ללמוד דהרמה או מה שזה לא יהיה ביחד.
היער שוקק ומלא חיים, לא חסר כאן דבר. White vedar אינו וזו
עובדה, גם אני לא יכול ללמדכם דבר. תאמינו בעצמכם, תאמינו שאתם
יכולים ללמד את עצמכם לבד וכך יהיה". וכך היה.
כשהגיע שוב החורף וגשם ירד עליהם בזמן השעור, ביקשו הנזירים מ
only one להיכנס לתוך המנזר וללמד שם.
only one שרגיל היה לשבת תחת העצים ואהב זאת, סרב ואמר כי טוב
לו כאן ככה. אחד הנזירים העלה רעיון, כי יבנו מנזר חדש, במקום
בו יושב only one canabis . הנזירים פרקו אט אט, לבנה לבנה, את
המנזר שלהם ובנו חדש סביב only one canabis. וכך במרחק לא רב
בכלל מהמנזר הקודם בו לימד white vedar, קם לו מנזר חדש מאותן
לבנים, ובו לימד only one canabis יום יום, את אותו השעור,
והנזירים היו שמחים ומרוצים עד בלי די.