|
כמה כאב לי
עמוק בפנים
כמה צרב
כמה דקר
עד שחשבתי
שאין בי יותר מקום
שאני לא יכולה להמשיך ללכת
שאני תכף נופלת
רק מבט אחד חטוף
הספיק
כדי להחזיר את הדמעה לעיניי
רק צליל אחד דחוס
כדי ששוב הכאב יתגנב לו
יתנקז עמוק בתוך תוכי
כמו טפיל הצמא למנת דם
יאחז בי
ולא ירצה להרפות
כמה כאב
כמה חרטה
על שזרקתי משהו
על שאיבדתי
משהו טוב
שלעולם לא יחזור
לא ישוב
אל חיקי החם
רק מחשבה אחת
שנדדה רחוק מידי
אל מחוזות דמיוניים
ורק רצון אחד-
שיהיו ניתנים להשגה
שאוכל להושיט את ידי
לגעת ולקטוף אותם לעצמי
רצון חזק מאי פעם
שמאיים להתפרץ
ולנוון את כל גופי
כמה כאב,
כמה נפח ומשקל תפס
בתוכי, בנשמתי
תפח ורבץ לו
עד שאט אט
צימח לו כנפיים
רכות ולבנות
שליטפו את גופי
והתחזקו
והכאב פרש אותן
והתעופף לו מגופי
כציפור חופשיה
שלא רוצה לחזור אל הקן
לעולם. |
|
|
כולם מדברים על
שלום,
אף אחד לא מדבר
על צדק.
אם אני כבר פה
מדבר,
למה דף אחורי?
סלוגן זה דבר
חשוב ביותר
למדינה,
למה אתם שמים את
זה מאחור?
זה כמו, זה כמו
פח אשפה, זבל,
של מסעדות,
שתמיד שמים
מאחור.
אתם מחשיבים את
עצמכם לסינית
משלוחים שזורקים
את הזבל שלהם
מאחור?
יצא קצת ארוך,
מיילא.
אחד שלא מזדהה
בקצת דברי תוכחה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.