אנוך וינר / בשקט |
בלי להגיד
נשחקים
בעפר
בלי מילה.
פעם הם היו פה?
כבר קשה
לזכור
איך אנחנו
מתים
בלי לשים
לב
דוהים
כמו מילה
על דף
שנשכח בפינה
רחוקה
איך אני מת
בוהה
באוויר ולא מבין
שאולי אני כבר לא
פה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|