זיו בן-פורת / כמעט שתיקה |
ואני מדמיין עוד שיחה
עד אמצע הלילה, בצורה נינוחה,
ואחריה עוד שתיקה
והמתנה ארוכה.
"בסוף ניפגש".
ואני רואה אותנו עוד שנה
או שנתיים, נתקלים במקרה,
שיחה מאולצת, קצרה,
כמעט שתיקה.
"בסוף ניפגש".
ובסוף חיי את, שכבר אינני
זוכר את שמך, ברשימה
של אלו שכמעט
ופגשתי אותן
בסוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|