הנה אני שוב חוזרת לאחור.
שקט שסורר את האור הגדול.
מול מראה לבדי, צל לידי,
עיניי נאטמות על ידו.

לאחר התמודדות נוספת, שיקרית.
משהו שקרה, שלב, תהליך לא-אמיתי.
נישארתי ועודני אני,
והוא עוד לצידי.

ליפול, לקום ולא לשכוח.
לתת לקחת גם בכוח.
מגיע לי, ולא רק לה...
היום עכשיו שלי!
ולא... לא שלה...