[אני חיה באגף אחר של הבית, בצורה מטאפורית כמובן. מזמן אני
לא שם]
הרהורים על
המיטה שלי. עם
השמיכה שלי.
איזה צורך יש לי
בה עכשיו. אין לי.
בטח לא כשהכל
כבר איבד
משמעות. "מנשרים
קלו, מאריות
גברו." גם אני כמותם. חיה חיים
אוטומטיים, למען
אידיאל שנגוז, אני
פג תוקפו. כל כך
מבטיחה הייתי [כמה שעשו ממני הבטחה],
כמה שזה מטעה.
רק עצי הברוש
הקודרים ימשיכו
וילבלבו לצד
הקברים, חסרי
נשמה וחסיני כאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.