סטוץ
לחשו שפתיה
ובקולה נתערפלה
בצליליו נתערטלה
מעין תחושה
של עצבות
דתייה

והייתי חייבת
לפתוח חלון
לצלול עם הקול עד תחתית היגון
ולראות אם יש סוף
למילות הפרידה
לאותה התחלה
נוראית ורעה

אז ממרחק של שאון
בקווי טלפון
במשחקי אווירה
בפלרטוט של שעה
ובאוסף מנגינות
מלטפות וצובטות
שאלתי מעצמי
ומקולן השקט של נשים
אסוציאציות מכאיבות
וזיכרונות מעצבים
שאולי מחזירים
מזכירים
משמרים
מקרה שבעבר
הדחקה של שנים
שאולי בכול זאת יעלו ויביאו
מין אוצר או מטמון
מעין תחושה חרישית של יגון
ושאול ללא תחתיות
וסטוץ שאולי יכול להיות
אך אינו

ובכוח השקט
שהשרה בי מלאך
כשטפח על ראשי ולחש בי - "לא כך!"
כמעט וראיתי
לכמה שעות
עיניים יפות, כואבות ודומעות
עיניים שסיפרו באוזניי
בלחישות מחרישות
על גניבת נעורים
על קרוב משפחה שבא בימים
על המוות שהכה בו בבוא הזמנים
על פגיעות שהנציחו קיפאון של שנים
על שתיקה והסגר והסתר סיפורים
על תשוקה שלא התגשמה לנשים
שרצתה
אך קפאה
במילים

אהבה
לחשו שפתיי
ובקולי נתערפלה
בצליליו נתערטלה
מעין תחושה
של עצבות
דתייה

והייתי חייבת
לסגור את הדלת
לים המילים, השנים והפלט
ולא לשכוח לפתוח חלון
להבריח דרכו אמונה וחזון
ובהלך רוח אוהב ונואש
להביט בשמיים ריקים מחשש
להקשיב לצליל השקט שבלב
לעוצמה הקדושה שנושאת בכאב
את כל הקיים
וכל האנושי
את כל הסבל
שאת ואתה
ואני