ועדיין... אותו זיכרון מתוק אפוף ייאוש
אותו רצון רחוק שלא זכה למימוש
אותו געגוע שיוותר תלוי לעד
אותה השאלה מדוע בקולי תרעד
אך נפרדנו במלוא המשמעות
אפילו לא אקווה עוד להיתקל בך בטעות
וגם לא אחשוב יום יבוא אולי תחזור
כי בעולם אליו הלכת אין תקווה, אין אור
וגופי נחלש כבר מצעקות פנימיות וחרטות
מתרוקן הוא מהטפטוף המתמשך של הדמעות
ומסרב הוא מחיי אותך להתחיל למחוק
נבלע באיטיות בצער כה עמוק
ועצב הממלא אותי ומתפשט בכל איבר
נכשל לאפשר לך להתפוגג סתם בעבר
וכאב חד השוכן בלבי אותי שובר
לא קולט שבאמת לא אפגוש אותך יותר
ואני לא יודעת איך להתחיל להתגבר
ואני פשוט לא רוצה, לא רוצה להרפות
לא רוצה להאמין שלא ניצור עוד זיכרונות...

27.06.2006

מוקדש לטל ז"ל