באותה עת תמימה
שבה חייב הייתי להפריד
בין אהבה ומין
האהבה ''הטהורה''
לא הופנתה אלייך
כי את היית נושא
חלומותיי הרטובים
מה גרם לעוות הזה
למה לא יכולתי
לאהוב אותך ודי
למה ראיתי בכל מחשבה עלייך
בגידה באהבתי ''האמתית''
מה עשו לנו
למה כשקרבתך הציתה בי אש
וההורמונים השתוללו
ראיתי עצמי מזוהם
בהמי
בלתי ראוי
ומשתוקק כל כך
טעמו של החטא
למה חטא
את היית
כדרך הבנות
בוגרת יותר
לא אחת יזמת
ואני נבוכותי
מיתד האוהל
שנטעת במכנסי
מבוהל
מסתיר
מתבייש עד חורמה
ועכשיו...
מאוחר מדי
לספר לך כל זאת
כשאחיי הגדולים
גילו את האישה שבך
קנאתי עד מוות
ידעתי שבאת אליי
ונפלת בידיהם
לא ידעת כמה בכיתי בסתר
מקנאה וחוסר אונים
ואולי יכלו הדברים
להיגמר אחרת
לו רק...
אני מודה
חשבתי עליך
לעתים נדירות
נדירות מדי...
כשנודע לי
באקראי...
בלון התפוצץ בתוכי
וכל הזיכרונות והרגשות
- מאז -
נשפכו לחלל הבטן
וחיפשו מוצא
מותך הוא מעין התחלה
אולי התחלת הסוף
מה השארנו אחרינו
בעוד דור
איש לא ידע
והדברים האלה
ימהלו בסביבתם
עד שלא יישאר מהם דבר.