הדס ניל / מוזה |
מדוע שחו כתפיך?
אולי אינך
מישיר לי מבט נחרץ
כתמיד
כי אתה יודע,
כמה חשוף אתה
במערומיך
בעיני רוחי
כל מבט שלי מנקב
בך
יושב לו ילד קטן
באמצע החדר
ואני גומעת ממנו
כמה שארצה
הופכת אותו לגבר
לאישה, לאבן
לבן זונה
מוזה שלי
ידייך עייפות, אתה
נרפה
אני משמשת בך
לכסותי, לעונתי
ליצירתי
אתה עשרת הדברות
שלי
ואני עוברת עליהן
אחת
אחת.
משוררים הם גנבים
פחדנים
אוכלי פגרים
שרק רוצים לרחוץ
באור ההשראה.
לע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|