הסתיו הזה כמו קוץ בנפש
נפתח כשיכרון רחוק של תשוקה
ואברי האדמה כבר פרושים
מול שמיים עצומי אבוקות
וחיקיה טובלים בקצב מבזקים
ושוליה יחפים כמו אופק מסנוור.

הסתיו הזה משלח רשתותיו
מניף את מכחולו לקרוע ולגזור
ואברי האדמה תחרת תשוקה
אזובית מפרפרת מסמיקה
רוגמת נפשה באבני אפלה
נוטפת סהורה כחוט הכמיהה .

וכבר הגשם חודר בין מפרשיה
מרצד על טבורה כמו פרפר בלהטו
זורם ומחליק בין מותניה
רוגז ורוטן ומצית את יופייה
להגשים מחדש את יראת מחזורה.