זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות  
הצטמצם לכדי
הזמן שאני אוחזת את כף ידי האחת
ואצבע אחר אצבע נכרכת בכף ידי האחרת בחום  
זיכרון שושן ויין קברנה סוביניון אדום
כשאני חושבת עליך ועל כמה אנחנו חסרים בנוף היומיומי היום.
אני נזכרת בנועם אהבתך
בניחוח גופך
ועוטה הילת זוהר אופפת אני מסונוורת מעצם היותך לי
רגע לפני
הזמן שאני מכוונת את הפלא הקטן
בנקישות דיגיטליות מקפצות שמקפיצות אותו
בזמן לזמן ההשכמה
אפס שבע אפס אפס
מאופס
ולוחצת שמור!
וגם זה בערבון מוגבל!
       

אני כותבת אליך
זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו עכשיו
ולתכנן תוכניות
מתקצר עד כדי
כמעט כמעט
לרגע הקצר הזה
הזמן שאני מתיישבת ואוחזת את כף ידי
ואצבע אחר אצבע נכרכת בכף ידי האחרת ומדמיינת
כפות ידינו איך השתלבו האחת באחת
וחומך מתפשט בי ברוגע
מרגיע
לדקות אחדות ונרגע
בדיוק כמו אז
ועד לנקישות המקלדת כשאות בתוך אות נכרכת
לחיבוקים ונשיקות וכן
אני עדיין אוהבת וכן אני עדיין מייחלת
ונסחפת לכתוב לך
ברגש אמתי משתחרר מתכרבל
במפוכח
בעצב 'מנחם' ומחויך שושן וקברנה סוביניון אדום
כמה שאנחנו חסרים לנו בנוף היומיומי היום!
וחותמת כמו תמיד
שלך תמיד עם געגוע ענק מתמיד
אני.
ולוחצת
שלח!
   

זמן העתיד הרחוק ביותר שאני יכולה לחשוב עליו
ולתכנן תוכניות
התקצר עד כדי.
ומחר? והשאר?  
            ?