אלוהים גע בי רכות משולי שמיך
שקם ערגתי הפצועה במבטך הנכסף
גע בי שאתנוסס כמו שירת הים
ואתמזג בין רסיסיך שקוד כמו קוהלת.

עטוף לבי בהילתך כי קצרה שעתי
עתה שמחצית חיי חלפה עליי לבדי
וימיי בצבצו בין הרים ותהום
והלכתי דל ודמום על ארץ צייה וצלמוות.

איפה אתה כשאור הארץ הופך עורו לאש
ופרחי הגן קמלים בטרם עת?
איפה אתה כשהענפים נעקרים משורש
ונובלים נעורים ובוערים כנסורת אש?
 
הסר מידיי את מנורות האופל והחטא
ונעל צורריי בטבעות שנהב וכסף
ונפשנו תהייה מקודשת לשלום ולאהבה
ונהיה סוף סוף דרך נועם לאיש ולרעהו.

כי הייתי כנשר דומם מוכה עיוורון
ומוות שיגרתי מבקעת עצמותיי
האט גלגל שפלי מבדידות ועול
הגלד פצעיי בל אהיה אפר זרוע
ודום אצנח לרגליך כדומייה לראווה.