לעיניים שלי אין מהות,
לשפתיים שלי אין תחושה,
לרצונות שלי אין מימוש,
לראש שלי אין פינה,
לוותר ולהפסיק להכחיש.
קופץ לי לתוך המים העמוקים,
נפרד מעידן הרדידות,
הזמן הוא כבר לא נצח או מחויבות,
הזמן הוא זכות, הנצח הוא השטות.

הזכות להיות,
הזכות להתקיים,
הזכות לכתוב,
על רגליים קרות.
הזכות לדבר במילים חצויות.
רק תן לי אוויר, תן לי לראות.
עד שלא נלמד לעוף, לא נלמד לטעות.
עד שלא יקטעו לי הידיים שמגיעות עד השמיים.

יחף מדמעות,
יבש מבושה,
אני הוא הקיר
ואתם הקהל,
אז תיהנו להשליך את הפסולת עליי.

הרגליים של מאסו מלהיות חסרות משמעות,
הרגליים שלי קמלו ואבדו,
שותק אני עכשיו בשם כל מה שנותר,
אבל מה? מה נותר?

10.1.08

לשיר יש המשך "רגליים ריקות".