נולד לאיזה זוג הזוי, עם גב רעיוני.
נזרק לערמה, כדי שיגדל.
הרגיש, שלא צריכים אותו, זרוק ומיותם,
ינק את הצמא ליד אדם.

במציאות העשוקה, כן, כך גדל לחשוב,
הצדיק את קיומו בעבודה.
קיום קשה ומצוקה חוברים בו כך, יחדיו.
והחברה מנגד, רק בגדה.

תמיד הולך מנגד, אינו רואה מאום.
הוא לא יכול לסמוך על אף אחד.
רק הוא לבד קיים כאן, תמיד אינו ראוי,
ליד מושתת, לחיבוק עוטף וחם.

תמיד נכשל במסלולו, הוא לא ממש מקשיב.
המוח מייצר לו רעשים.
יורק לתוך באר מימיו במים סוערים.
באר, מקום עמוק שבו טובעים.

יודע, שצוחקים עליו.
תמיד, כך הוא מרגיש.
אבל הוא משוכנע, שהוא צודק.
עם גב רעיוני חזק ונפש נטושה,
חורש בכל כוחו את שדה קברות חייו.

פזמון:
והוא לא יכול, הוא פשוט לא יודע.
והוא לא יכול, זה פשוט לא הולך.
והוא לא יכול, הוא פשוט לא יודע.
והוא לא יכול והוא רוצה לבעוט בכל,
לבעוט בכל.
כי אין דרך אחרת, הוא פשוט לא יכול
לבעוט בכל, לבעוט בכל.
לא יודע אחרת, לא מצליח לגדול.