|
תיבת הנגינה נושפת בי מילים
של זמן וחלל עמוק
כלונסאות של ביכורים
על פני מיטות המוות.
השמש שקעה בהרים
בתוך העיר האבודה
הדם מקדש בחיים
שורשים עמוקים של חלום.
הוא לומד לספור מעל למאה
ואחר כך מפסיק לכל חייו
למסך הזה אין שם
הזיכרון הזה הוא סודי ביותר.
לכל כאב יש מסד עמוק
מעגלים מתכנסים על פני המים
הכחול הפך ירוק הפך לרעד
התדר הזה הפך לסלע יסוד.
|
|
|
חשבתי בהתחלה על
רווח של שורה
אחת
אולי שתיים
מה לגבי חמש
עשר זה מוגזם,
לא?
כן, בהחלט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.