כל הציפורים כבר עזבו
ואני נשארתי כאן לבד
הצעקה עוד מהדהדת חזק במוחי
היא באה והולכת ממש כמוך
ואתה מתרחק ובכל פעם נעשה קטן יותר
ובאמת שכבר קשה לי לזכור
אז אני מסתובבת והרחובות ריקים
שרה שיר שיארח לי חברה
מחפשת שם בחוץ את מה שחסר לי כאן בפנים
ואז אני חולמת, אתה שם
קח אותי איתך
הרבה פעמים ביקשתי
אני לא חושבת שאי פעם התכוונתי כמו עכשיו
וכל בוקר תחושת שלווה מזוייפת מציפה אותי מחדש
ולא נשאר בי כלום חוץ מבילבול
והמילים שלי חלולות ממש כמו הנשמה
אז אני שוב חולמת איך לקחת אותי רחוק
ואיך במילים וחיבוק פתרת הכל
וחתיכה מהלב שלי איננה
וזה קשה אבל לא כמו פעם
ואני מצטערת אני גם לא בוכה יותר
בעצם אני בוכה פחות
אני מתפללת כל ערב שתקשיב לי
מקווה שאתה שומע
אני שרה שיר רק אלייך
מחפשת את עצמי
באורות חיוורים בשתיקות רועשות
איך זה שאיבדתי את כל התקוות?

חיבור של קטעים ללא המשך,
מבולבל בדיוק כמוני.
להתגעגע זה כואב.