חלמתי שאני רואה את העולם בשני מסכים.
מסך אחד זה דרך העיניים שלי  ומסך שני הוא מין תמונה מלמעלה-
תצ"א אם תרצו.

הייתי בתוך מסדרון ארוך גבוה ורחב שכולו מכוסה בערפל סמיך
וחלבי, אבל באפור.
במסך השני ראיתי שזה בעצם מבוך, ואני מסומנת כנקודה לבנה
בתחילת המבוך האפור.

התחלתי להתקדם לאט לאט ושמתי לב, גם דרך העיניים שלי וגם דרך
התצ"א, שכשאני הולכת אני בעצם הופכת את המקום שבו דרכתי ללבן
נקי וצח, קצת כמו בסוגר שטחים, כאילו כל מקום שאותו סגרתי
הפכתי ללבן.
המשכתי ללכת, מנקה את הערפל עד שהתברר לי כי בחלק מהחדרים
במבוך נמצאים חברים שלי מכל הזמנים והשנים,כולם  לבושים בלבן
ועומדים גאים וגבוהים על סף פתחי החדרים.
ואני שרתי להם  (רק בחלומות אני שרה כי זה לא הקול שלי באמת)
שרתי להם שיר דיי סתמי, אך עם מנגינה רגועה שכזאת, נבואית.

לכל חדר שהגעתי אליו וראיתי בו את חבריי, שרתי להם והם הסתכלו
עליי ברצינות ונחישות תהומית לעזור, משכו את שערות ראשיהם
למאחרי האוזניים שלהם כמין מחווה של התחלה בעבודה וירדו מדרגה
קטנטנה לעברי ועמדו משני צידי והתחילו ללכת איתי ולנקות את
המסדרונות מהערפל האפור.
בינתיים במסך התצ"א החלק הלבן המשיך לגדול ולהתרחב ובמקום
נקודה לבנה קטנה שמנקה את האפור פתאום היה פס רחב וגדול כמו
מגב אימתני שהפך את השטח ללבן נקי.

באיזשהו שלב בניקיון שלנו פתאום פגשנו אנשים,
לא פגישה טראומטית ופתאומית, כאילו ידענו שעוד נפגוש אותם.
האנשים האחרים היו עם פנים מחוקות, במקום תווי פנים היה להם
ערפל אפור, ואז אנחנו , אחד אחד, ניגשנו אל האחרים ובעזרת
משיכות עדינות של היד על פניהם של האחרים ניקינו את הערפל
והחזרנו להם את תוויי פניהם.
כל אחד מאלו שתוויי פניו תוקנו הצטרף אלינו ועזר לנו לנקות, גם
את המסדרונות וגם את פני האחרים הבאים אלינו מפינות אחרות.

התחלקנו לקבוצות עבודה.
היה לי מוזר שבכל קבוצה הייתה לפחות אישה אחת עם קרחת, לפחות
בחור אחד גבוהה עם קוצים ולפחות אדם אחד כועס, רק עם הבעה
כועסת, לא יותר מזה.

לא הספקתי להגיע לסוף החלום.
אני חושבת (ומקווה) שסיימנו לנקות את המבוך וכל האנשים קיבלו
את תווי פניהם.