מעולם לא שכבנו, לא התנשקנו, לא הייתי עירומה לידו.
מעולם לא בכיתי לידו, לא הראתי את עצמי האמיתית, הפגועה.
האמן לי, הוא לא מכיר אותי, ולך אין סיבה
לקנא. איש לא נגע בי כמוך, אפילו לא הוא.
אומנם ידיו רפרפו על גופי, ונשמתו כמעט נגעה בנשמתי,
אין זה אומר שאני אוהבת אותו,
כשהוא לא אוהב אותי.
וכשאני לידו, אני נזכרת בך,
רוצה חיבוק, נשמתי הטועה.
מסתכלת בעיניו, מחפשת ניצוץ של שמחה,
ומולי עולות, כמו תמיד, העיניים שלך.
החיוך הכובש, הלב הגועש.
האמן לי, מעולם לא שכבנו, לא התנשקנו.
מודה שרציתי, חיכיתי, אבל אחרי הכל חזרתי אל האדם היחיד
שחשוב, האדם היחיד,
האהוב.
חזרתי אליך תמיד, תמיד נאמנה, ולו במעט,
ליבי תמיד צעק את שמך,
במבוכה, בשתיקה... |