מרגיש כמו ללכת על חול
לכיוון האופק המצויר במכחול
שאולי קצת דהוי
כמו אפור קצת כבוי
כל צעד כואב
את כל כוחותיי שואב
מה שנשאר מאחור, מעיניי רחק
אל מולי כמו איננו ונמחק
וכבר עייפו עיניי מלא לראות
את הטוב, את הבאות
את השקט בתוך כל הסערה
את ידו המושטת לבלי חזרה
את הסליחה בתוך כל הזעם
עייפתי מלא לראות
אותי מחייכת כמו פעם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.