דרור מיינהרדט / נטע זר |
הרוחש מתחת לאוטוסטרדה,
מלטף בנגיעות ירוקות
שטחים מחושפים,
זורם ללא הפרעה בין גזעי האקליפטוס,
סוחף איתו ניילונים וזרדים.
ביושבי על ספסל ברזל
אני צופה מבעד לקנה הסוף
בעורבים המקנחים צהריים בפיתה יבשה,
יושבים על עמודי חשמל
הרוטטים כברושים ברוח.
מחשבותיי רופפות תחת צלו
של עץ זר.
בדומה לכלב הנשכב
לרגלי סככה נטושה -
אין לי תפקיד בטבע זה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|