איתמר רוזנברג / שדה חמניות |
מרים ראשו אל השמיים,
מביט בשמש העולה,
מלא חיים.
שמח וממלא אותי
בסערת אהבתו אותי,
אהבתי אותו.
או גועש בקצף הכעס,
המציף את בארות
המים המתוקים
והחלב של עיניו
המאדימות מזעמו
הגואה.
ובסופו של יום
יתעבש אהובי,
ואלך בשדה החמניות
המתות,
אקבור את עצמי
בתוך גופות אהובי
שעבש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|