היו ימים של שמחה ואושר
ימים אשר נעלמים בערפל של זמן.
כמו בסרט שחור לבן, אהובה יוצאת למסע, על גבי אוניית חלומות.
מביט בדמותה הנעלמת במרחק,
אך לא משחרר את המטפחת הלבנה,
אולי אספיק לתפוס עוד חיוך אחרון לפני שתתחיל הדממה.
אני אתגעגע לוחש לדמותה הקפואה בפעם האחרונה.
היום יום הולדת,
אבל עדיין תקוע על אותו רציף גדול.
מנגב עוד דמעה של זיכרון,
ומתרפק על זיכרונות האתמול.
שולח נשיקה גדולה לאוויר,
אולי תישא אותה יונה שתמצא את ייעודה אי שם במרחק.
מתוך השקט צומחת השאלה
ולעיתים נדמה כי אין רק תשובה אחת נכונה.
אז היום יום הולדת, אך גם הוא אפור כמו כל השאר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.