הלילה ארוך ולא נגמר.
כל דקה שחולפת דומה,
ללטאה הזוחלת לאטה.

ער וחושב עליה, ישנה.
על החתולה שנמה לצדה,
מנשירה שערותיה על הכרית שלידה.
אולי גם שערות ראשי ימצאו בה מנוחתן.

נוגע בה מעדנות.
ואת התשוקה בשפתיה חש,
אך עמה גם את החשש.
מלאה בגופה הערגה,
מלווה ברתיעה ענוגה, ונוגה.

רוצה לגעת יותר,
אבל משהו אותה עוצר.
גלויה ומגלה סודותיה באוזניי,
אך לבה עודו מסוגר,
טרם פתחה דלתותיו בפניי.

וככל שגובר וננסך ביטחונה
ענני הפחדים מתעבים בעיניה.
לרגע מבליח חיוכה הנבוך,
ומיד אחריו מרצינות פניה.

הלילה ארוך, לא נגמר.
כל רגע בלעדיה, הוא רגע מיותר.
אור ראשון, חיוור ומפציע מעל הררי הבטון.
עליה מאיר וזורח, פותח בחייה צוהר קטון....