אני מתגברת על פחדים ישנים
ורק האינסטינקטים ממשיכים לפעול
כמו לא עברו השנים-
אולי החזקתי
לשווא;
הערתי את הלב שלי מזמן,
במילא לא נשארו לי חוקים לשבור.
פעם כיסיתי את האוזניים בפחד,
היום את העיניים-
מסתתרת מתחת לשמיכה,
להיעלם ולא לראות
את רשימת החלומות שלי
בתוך הפח.
קשה להסביר למה אהבה בין בעל ואישה
נראית בעיניי
מוזר כל-כך.
אני תמיד אזכור את הרשימה בעל פה,
הם מהדהדים כמו הצעקות של אבא והבכי של אמא-
כמו כשלונות.
דפיקות לב מואצות,
אני לא מצליחה לקום.
ויש לי מסמרים בידיים,
ברגליים,
בכל הגוף.
מסמרים בכל מקום.
פיצוצים ורעידות אדמה-
איך חלומות
נשארים הרגלים מגונים,
תפילה חוזרת
שאני ממלמלת בשפתיים דקות;
זה פשוט
כישלון
אחד
יותר מדי.
18.10.2008 |
